הפוסט הזה מכוון בעיקר לסטודנטים או מועמדים ששוברים את הראש על איך לשנן, אבל גם אם כבר עברתם את התענוג ושמו אנטומיה - אולי תמצאו פה כמה נקודות שיעזרו לכם בהמשך הדרך.
אני לא הולך לכתוב פה "עשרה טיפים לשינון אפקטיבי", כי כמו שתבינו עוד מעט- אנחנו ממש גרועים בלזכור רשימות. אני רוצה שתזכרו איך לזכור, ובשביל זה אנחנו הולכים להרים את המכסה מנוע מעל המוח שלנו. גם אם מה שאני כותב פה לא נראה לכם שימושי, זה ייתן לכם הבנה של איך הזיכרון שלנו עובד, ועל ההבנה הזו תוכלו לבנות משהו שמתאים לכם, וזה עדיף על רשימה של טיפים שתשכחו מחר.
אז בואו נקפוץ 300 אלף שנה אחורה אל ערבות אפריקה. בחור אחד קם שם בבוקר, מתחיל ללכת ורואה את זה
מה הוא עושה עכשיו? יעצור להסתכל לאריה עמוק עמוק בעיניים? פחות כדאי.
אבל זה לא החלק שמעניין אותנו, החלק המעניין הוא מה הוא יעשה בוקר אחרי (בהנחה שהספיק לברוח ביום הראשון), כשהוא יעבור שם שוב. הסבא שלנו בחזקת 1000 יזכור איפה האריה היה? יזכור שהיו אריות בכלל באזור? עצם העובדה שגם אני וגם אתם בחיים היום מראה שמשהו שם עבד. אבל מה עם אלו ששכחו שראו אריה יום קודם? הם לא שרדו, והגנים שלהם פורקו כדי להתגלגל במעגל החיים של סימבה.
אני ואתם בנויים מהגנים של החברה' שלא אכלו אותם. וזה ממש חשוב. זה חשוב כי אני ממש סבבה עם להיות בחיים, ולעניינו זה חשוב כי זה עוזר לנו להבין את הסדר עדיפויות של המוח שלנו.
המוח שלכם הוא תוצר של מלא ברירה טבעית, ושינויים גנטיים ביונקים לוקחים זמן, הרבה זמן. בני אדם הפסיקו להיות ציידים-לקטים לפני 10,000 שנה, זה כלום. וזה אומר שלכולנו מוח של איש מערות שמתמודד עם בעיות שממש לא בהגדרת תפקיד שלו.
בשנים הקרובות יהיו לכם רגעים חשוכים, רגעים של זעם עמוק על המוח שלכם, שפשוט מסרב לזכור את הפיצולים של הinternal iliac artery, ואתם תכעסו עליו, ובסתר לבכם תגידו לו שהוא טיפש, ושאי אפשר לסמוך עליו, ולמה לא הלכתי להיות נגר.
אבל המוח שלכם ממש לא טיפש. בזמן שאתם קוראים את זה הוא מווסת את הדופק, לחץ דם, חומציות ואת הרמות המדויקות של יותר חומרים ממה שאתם יכולים לדמיין. הוא יודע להיבהל מזה שאתם בנפילה גם אם העיניים שלכם עצומות ולשמור על שיווי משקל אחרי שנתקעתם בעציץ שהנוסע לידכם העלה לאוטובוס. הוא יודע להכניס את כל הגוף לסטרס עוד לפני שבכלל הבנתם שיש ג'וק בחדר. וכל זה בלי להתאמץ, על אוטומט.
אבל לזכור את השם של הצ'ופצ'יק בקצה של הסקאפולה? תשכחו מזה.
באופן כללי בחיים, השאלה - "האם מה שאני לומד עכשיו היה מונע מאריה להרוג אותי?" היא שאלה ממש שימושית. רלוונטי לבריחה מאריות= קל ללמוד. לא רלוונטי? שיהיה לנו בהצלחה.
אין הרבה אריות בפקולטה לרפואה. מה שיש זה מלא מילים בלטינית, רשימות אינסופיות עם פרטים לא קשורים, אנזימים, ועוד מיני חלבונים שבעצמם מורכבים מאותיות ומספרים, ואת כולם צריך לשייך לאיברים שונים ומחלות שונות והכל ממש ממש מהר כי אין זמן ועוד שניה תקופת מבחנים ומה קורה פה ולפני שניה הייתי בדרום אמריקה ומה זה בכלל תא.
המוח שלנו לא מותאם ללימודים האלה, ולאף אחד בפקולטה לא אכפת כי תכלס כדאי שרופאים יידעו משהו בסוף. אז מה עושים?
משקרים למוח שלנו
חשוב להבין שגם זה שלמוח שלנו קשה ללמוד דברים מסוימים זה בעצם ממש ממש חכם. כל דבר שאתם זוכרים מתוחזק כל הזמן על ידי מלא תאים אפורים שמחזיקים ידיים (סינפסות). כולנו יודעים שלתחזק קשרים דורש מלא השקעה. אז המוח שלנו מתעדף איזה זכרונות חשוב לו לתחזק עם כמות הקלוריות המוגבלת שיש לו (סוואנה באפריקה זוכרים?). אנחנו זוכרים מה שחשוב, נגיד כל דבר שעוזר לנו להתרבות.
מה שאנחנו בעצם צריכים לעשות זה לגרום למוח לחשוב שמה שיש לנו לזכור רלוונטי לסביבה שהוא התעצב בה. ובשביל זה אנחנו צריכים לדבר אליו בשפה שהוא מבין, בצורה הכי "חסכונית" שאפשר.
אז עכשיו לתכלס', מה עושים עם כל זה? הנה כמה דברים שעוזרים לנו לזכור -
רגש חזק (ככל שהרגש יותר חזק ככה זה יהיה יותר קל לזכור - בגלל זה אנשים תמיד יודעים לענות איפה הם היו ב-11 בספטמבר)
תמונות - אנחנו זוכרים תמונות הרבה יותר טוב מעובדות יבשות, וככל שהתמונה מפורטת ומופרכת יותר זה יותר טוב (דברים מופרכים מפעילים אצלנו רגשות). מה זוכרים יותר? את המילה אריה או את התמונה בתחילת הפוסט? מי שהביאו את העניין הזה לדרגת אומנות הם החברה' מ Sketchy. הם יעזרו לכם מאד בהמשך.
זיכרון מרחבי - אנחנו מדהימים בזיכרון מרחבי, מדהימים. תעצמו עיניים ותדמיינו את עצמכם הולכים במקום שגרתם בו פעם ולא הייתם בו לפחות שנה - ותראו כמה פריטים אתם זוכרים מהבית. גם אם הייתם במקום מסוים פעם אחת אתם תזכרו עשרות פרטים על המקום, בלי שום מאמץ. יש כאן הסבר על שיטה שמנצלת את היכולת הזו - זה דורש קצת עבודה בהתחלה אבל זה ממש אפקטיבי.
קישור עובדות אחד לשני - אמרנו שלתחזק זכרונות דורש אנרגיה והמוח קמצן בקטע הזה. אז מכווצים את המידע דרך יצירת קישורים הגיוניים שיותר קל לנו לזכור. Sketchy, שהזכרתי מקודם, מציירים ציורים לסטודנטים לרפואה, ויש להם סמלים שחוזרים על עצמם - כל פעם שרואים בציור שלהם מקל הליכה אני יודע שהכוונה היא למדוכאי חיסון - ככה במקום לבנות רשת חדשה לגמרי של זכרונות הזיכרון החדש מקושר למשהו שאני כבר יודע. דוגמה מעולה של שימוש חסכוני בזיכרון אפשר למצוא בסרטון הזה שעוזר ללמוד על העצבים הקרניאלים -עצבים שיוצאים ישירות מהמוח. כמות המידע שהבחור מכניס ב12 דקות היא מטורפת, וזה עובד.
ואיך תזכרו מה ארבעת הדברים שעוזרים לזכור? פשוט תזכרו תמונה מפחידה של אריה שגרם לכם לברוח בדרך שהכרתם ממש טוב, ואיזה קטע זה שמשפט אחד מקשר את הכל.
עוד קצת פרקטיקה - איך לזכור מספרים?
יש מלא ערכים מספריים בתואר הזה, בשמות של גנים וחלבונים, טווחים תקינים של מדדים (לחץ דם, רמות אשלגן בגילאים שונים) ועוד המון הפתעות. אנחנו לא טובים בלזכור מספרים (מניח שאתם כבר מבינים למה) - אז יש שתי שיטות טובות להתמודד עם האתגר הזה -
אפשר לקשר מספרים מסויימים לחוויות או אירועים שאתם זוכרים, ולזכור את החוויה בתור תמונה. (נגיד המספר 18 - התגייסתי בגיל 18, אז אני מכניס כל דבר שיש בו את הספרה 18 ומשלב אותו בזיכרון שלי מיום הגיוס שלי). אם אתם חזקים בהיסטוריה תאריכים זה מעולה בתור כלי עיגון.
שיטה קצת יותר טכנית אבל מעולה (לינק רלוונטי עד דקה 7 - החלק הבא מתייחס לסרטון, אם ויתרתם על הלינק תדלגו לחלק על תיאום ציפיות)
שיניתי את העיצורים למשהו שיהיה לי יותר קל לזכור. בנוסף, תשתמשו בכל שפה שאתם יודעים, זה רק יעלה לכם את מספר האפשרויות.
1 -ת, 2 - נ,
3- מ, 4 - ל 5 - ג
6 - ב, 7 - ק, 8 - פ, 9 - ס, 0 - ר
עשר הספרות יחד מרכיבות את כל העיצורים במשפט "תן מלגה בקופסה" - בהנחה שמוסיפים קו קטן מתחת ל-ר' ואז הוא הופך לה'. זאת דרך לזכור את המספרים, ככה לא צריך לשנן איזו אות שייכת לכל מספר. עם הספרות האלו אתם משתמשים בשיטה שהוא מדבר עליה בלינק.
תאום ציפיות - זאת לא תרופת פלא ועדיין צריך ללמוד מלא
פה היה אמור להיות החלק שבו אני מספר לכם איך כל השיטות האלו שינו לי את החיים, שאני לומד רק 20% מהזמן ואת שאר הזמן הפנוי שלי אני משקיע בשינה והליכה איטית על החוף בתל אביב.
אז לא. ללמוד למבחנים בתואר הזה זאת קריעת תחת. שום פוסט באינטרנט לא הולך לשנות את זה. תבואו לעבוד. הדברים פה הם כלי עזר - והם דורשים מידה מסוימת של תרגול. בנוסף, אם יש לכם את הזמן הפנוי - תמיד תמיד עדיף לנסות להבין את החומר לעומק ולא לשנן סתם, הבנה מייצרת הקשר אמיתי, והקשר עוזר לזכרון לטווח הארוך.
מה שחשוב באמת זה לא לזכור שיטה ספציפית. תבינו שכשאנחנו משננים חומר אנחנו בעצם עובדים נגד הטבע שלנו, שזה אף פעם לא כיף. הדרך שרובנו השתמשנו בה עד היום היא הדרך ה"אלימה", חוזרים על מילה או מספר או משפט עשרות עד מאות פעמים עד שזוכרים בסוף.
הרעיון פה היה לספר לכם שאפשר להכניס מידע לראש בדלת האחורית. כתבתי פה על כמה שיטות, אבל יש עוד מלא. כולנו לומדים קצת אחרת, מה שיעבוד לכם הכי טוב זה מה שתתאימו לצרכים שלכם. פה זה החלק הכיף שאתם מכניסים קצת יצירתיות.
שיהיה מלא בהצלחה וד"ש לברכיאל פלקסוס ;)
