רוצים ללמוד את החומר מהר, לצאת
כל ערב, ולהחזיק עבודה במקביל ללימודים?
זה ממש פשוט:
אל תגיעו לאוניברסיטה.
האמת שלפעמים יכריחו אתכם לבוא.
אולי גם תעדיפו להגיע לכל השיעורים, וזה ממש סבבה. המטרה של הפוסט הזה היא
לשתף אתכם בגישה שתפנה לכם המון המון זמן. יש לה יתרונות, יש לה חסרונות, וחלק
נכבד מהסטודנטים מאמצים אותה, אז בואו נתחיל...
השאלה הראשונה היא "למה שאני
ארצה ללמוד בלי להגיע לאוניברסיטה?" הרי הנחת המוצא היא שמגיעים. שתי הסיבות
המרכזיות הן:
1. ללמוד את החומר בהרצאות.
2. החברה.
לגבי החברה, בעיקר בשנה א', אין
אלטרנטיבה. אם אתם רוצים להכיר את האנשים שהולכים ללמוד אתכם בשש השנים הקרובות,
כדאי שתגיעו. וגם אחרי שכבר הכרתם את כל הפקולטה, עדיין יש משהו כיף בתחושה הזאת
של לעבור את השנים האלו יחד.
היופי הוא, שברגע שאתם מכירים,
אפשר להיפגש גם מחוץ לאוניברסיטה. בנוסף, הפקולטה סידרה לכולנו שיעורים עם נוכחות
חובה אז מתראים לפחות פעם בשבוע.
ובכל זאת, יש סטודנטים שבוחרים לא
להגיע לשיעורים. למה?
לדעתי, הסיבה המרכזית היא הזמן.
אחרי כמה שבועות באקדמיה מבינים ששיעורים הם ניצול זמן ממש, אבל ממש לא יעיל.
קחו יום לימודים סטנדרטי. קמתם
בבוקר, נהיה אופטימיים ונגיד שלוקח לכם חצי שעה להגיע ללימודים ושהגעתם בדיוק
לתחילת השיעור הראשון. השיעורים הם בד"כ 45 דקות עם הפסקה של רבע שעה בין
שיעור לשיעור. אז יום מלא של 8 שעות, שמתחיל בשמונה ורבע ונגמר ב-4 כולל 6 שש שעות נטו של הוראה. תוסיפו עוד חצי שעה נסיעה חזרה ו9 שעות
מהיום שלכם הלכו. שימו לב שבד"כ אין הפסקה של חצי שעה בצהריים אז אוכלים באחד
השיעורים (ככה אתם ממש מרוכזים).
אבל זאת רק ההתחלה. כמעט כל
הקורסים מסוכמים ממש טוב משנים קודמות, ועל רוב הקורסים אפשר לעבור בחצי מהזמן
שלוקח למרצה לעבור על החומר בכיתה. זה מתאפשר כי בסיכום אין שאלות של סטודנטים,
אין בזבוז זמן על התארגנות אחרי הפסקה, אין תקלות במקרן ואין מרצים שמדברים ממש
ממש לאט. אבל בואו נהיה שמרנים ונגיד שחסכתם רק שליש מהזמן. הורדתם 6 שעות הוראה
נטו ל-4 שעות למידה מול סיכומים.
גם אם תוסיפו רבע שעה הפסקת קפה
אחרי כל שעה שישבתם על הסיכומים, אתם עדיין עומדים על 5 שעות למידה. זה אומר
שקיבלתם הרגע 4 שעות מהחיים שלכם במתנה. זה מלא. זה נותן זמן לעבודה, לחברים,
לתחביב חדש. תנסו לדמיין לכמה זה מצטבר ב-3 שנים פרה-קליניות. אתם יכולים להספיק
ללמוד עוד מקצוע!
בנוסף, ברמה האישית, אני מרגיש
שהלמידה היא הרבה יותר יעילה. קרה לכם פעם שהייתם בשיעור ומצאתם את עצמכם מבלים
חצי שעה בפייסבוק? הפסדתם מכל כיוון, גם נסעתם עד לשיעור, גם מצאתם את עצמכם
מתבאסים על זה שכל החברים שלכם עדיין בדרום אמריקה, וגם הספיקו ללמד את כל גף
תחתון ברבע שעה שלא הקשבתם. (אגב, זה לא מפתיע שמשעמם בהרצאות, צורת הלימוד לא ממש השתנתה כבר מאות שנים)
קורה גם שאתם מבינים נושא מסוים
מיד, בסיכום הייתם עוברים עליו ב5 דקות, אבל המרצה הסביר אותו במשך חצי שעה. מצד
שני, מלמדים נושא שלא הבנתם בחמש דקות וממשיכים הלאה. הסיכום לא ממשיך הלאה, הוא
אתכם עד הסוף המר.
מצד שני, יש אנשים שקולטים הכי
טוב בהרצאות וזה ממש אחלה. אם אתם כאלה אז אני רוצה להודות לכם באופן אישי כי
בזכותכם אף אחד לא בודק נוכחות ומכריח אותי להגיע לשיעורים J
אבל לא הכל ורוד ולכל חיסכון בזמן
יש מחיר. הבעיה מספר אחת היא משמעת עצמית. למי יש כוח באמצע סמסטר לקום ולשבת 4
שעות על סיכומים? מהר מאד מגיעים למצב שלומדים קורסים שלמים בתקופת מבחנים. זה
אפשרי, אולי, אבל זה לא ממש נעים. אז שווה לפתח משמעת. בהצלחה עם זה.
בעיה נוספת היא שגם אם אתם רוצים
להיות ממש "על החומר", אז מחליפים מרצים, משנים סילבוסים ונותנים כל
מיני מטלות להגשה מהיום לעוד שבוע. צריך להיות בקשר עם המחזור ולשים לב להודעות
בפייסבוק כדי לא לפספס איזה תאריך להגשה או חמור מכך – ללמוד חומר שהוסר מהסילבוס.
אבל זה ממש לא שחור לבן. יש
שיעורים שתחליטו ששווים הגעה כי המרצים מדהימים. בנוסף מומלץ בחום להגיע לתרגולים
של שנה א, גם אם הם לא חובה. גם ככה תגיעו לשבוע הראשון וזאת אחלה הזדמנות לראות
למה חשוב לכם להגיע ולמה קצת פחות.
בסופו של דבר, היתרון בלא להגיע
הוא גם החיסרון – לימודי הרפואה הפרה קליניים הופכים לעוד חלק בחיים שלכם. משימה
נוספת במקביל לעבודה, למשפחה ולכל מה שתרצו להכניס לכל הזמן הפנוי בו זכיתם. הזמן
בא על חשבון ה"חוויה הסטודנטיאלית". אתם תרגישו קצת פחות סטודנטים וקצת
יותר "אנשים שעושים כל מיני דברים וגם לומדים רפואה".
אז תבחרו מה שבא לכם, ושיהיה מלא
בהצלחה!
