להתחיל הכי חזק שלך ולהגביר את הקצב

הפוסט הזה מיועד בעיקר למי שעוד לא למד באקדמיה. לא יודע מה איתכם, אבל כשאני התחלתי את הלימודים כל מה שחשבתי זה: "נכון, עכשיו זה אוניברסיטה אז זה טיפה יותר קשה, אבל אלפים עברו את זה לפני ועוד אלפים אחרי, אז כמה נורא זה כבר יכול להיות? יהיה קשה, לא נורא נשקיע בסוף יהיה טוב".

היום אני יכול לומר לומר שהייתי לא פחות מאידיוט, המרצים באים מדברים אליך כאילו אתה כבר שורק את החומר, בתרגול אין בעיה שתשאל שאלות "רק אם אפשר תשמרו את השאלות לסוף" ואז לך תבין מה המתרגל רוצה.

כמובן שלכל הבעיות הללו יש פיתרון שהוא לכאורה מאוד פשוט: בסוף היום נעבור על החומר שוב בבית, נעבור על המצגת, נקרא את ההערות, אולי שווה אפילו לשבת לסכם מקצוע אחד, שניים או בעצם את כולם?

ככה בערך הייתה ההתחלה של שנה א' מבחינתי, היו שיעורים שהצלחתי לעקוב והיה נהדר, שרפתי את המקלדת של המחשב ותיעדתי כל מילה, והיו כאלה שלא. איך שהיום הסתיים חזרתי לדירה והתיישבתי לעבור על ההרצאה בשנית ולעיתים גם בשלישית, תוך כדי שאני מסכם את החומר.

בין מצגת לסיכום כמובן שצריך להכין את התרגיל בכימיה אורגנית, כללית וגם בסטטיסטיקה. בסוף השבוע השני החלטתי שהבנתי את הרעיון, וכדי לעמוד ביעד של ממוצע של 90+ כל מה שצריך לעשות זה לוותר על שעת שינה פה ושם, ספורט, חיי חברה קצת והינה אני נוגע ביעד.

מהר מאוד הגיע סוף שבוע שלוש והבנתי שמדובר בעיניין לא ריאלי, אם אני לא עייף ולחוץ אז אני סתם עצבני. ובלימודים - ממה שהיה אפשר להנות כבר לא יכולתי להנות. בנקודה הזו הבנתי שאין מה לעשות ונחשב מסלול מחדש, המשכתי להגיע לכל השיעורים, אבל הפסקתי לסכם כל מקצוע. סיכמתי רק קורסים שלא היו להם סיכומים או שחשבתי שבאמת חיוני לסכם, הפסקתי להלחיץ את עצמי מתרגילים להגשה ואפילו סטטיסטיקה שם מגישים תרגילים בזוגות, אני ובת ההזוג שלי חילקנו את התרגיל בינינו חצי חצי במקום שנעשה את כולו מהתחלה ועד הסוף יחד.

יותר מהר ממה שחשבתי הגיע תקופת מבחנים, ואני Full speed a head דואג להתכונן לכולם, יוצא מנקודת ההנחה שלמדתי כל כך הרבה תוך כדי הסמסטר כך שבמהלך תקופת המבחנים יהיה לי פחות קשה ופחות עמוס מאחרים, כבר ציינתי שהייתי אידיוט בהנחות שלי? למדתי לא פחות קשה מאחרים ובחלק מהמקצועות גם הצלחתי פחות ממה שחברים אחרים הצליחו והשקיעו פחות ממני.

בסמסטר ב' שיניתי מדיניות, המרצה לא מעניין? לשיעורים שלו אני לא מגיע, אני אשב אקרא את הסיכום, אדאג להיות על החומר, ולעיתים בחצי מהזמן שזה לוקח למרצה ללמד אותי. אני מתמקד במה שמעניין אותי או קשה לי ומה שברור לי וקל לי אני ממשיך הלאה. הפסקתי לסכם, בכלל לא סיכמתי כלום, רשמתי הערות פה ושם אבל לא משהו שאפשר לקרוא לו סיכום. כן בחרתי להשקיע יותר בחיי חברה ובעצמי, לישון יותר, קצת יותר טלוויזיה ואם חברים מחליטים לצאת באופן ספונטני, אז כן - לימודים יחכו למחר. בסוף סמסטר ב' הגעתי לתקופת מבחנים עם אותה המוטיבציה, השקעתי אותו דבר כמו בקודמת, הצלחתי יותר מבסמסטר א' ולאורך סמסטר ב' נהנתי יותר.

ניראה לי שבנוסף לזה אחת המסקנות החשובות הן, הממוצע שלך הוא מעל 75? אז למה לעזאזל אתה בלחץ? הממוצע שלך מעל 75? אז למה אתה בכלל חושב על לגשת למועדי ב'?

יש לנו 6 שנים של אקדמיה ועוד נצח של לימודים שכבר יהיו מכווני התמחות, חבל להחליט להתאבד על הכל כבר בשבועות הראשונים, שמרו את הכוח שלכם, קחו בפרופורציה ובעיקר אל תלחיצו את עצמכם, חבר טוב אמר לי "גם אם יקשרו חמור במשך 6 שנים לסאקלר הוא גם יהיה רופא".