פתולוגיה

מידע שימושי על אחד הקורסים הגדולים של שנה ב

קורס פתולוגיה הוא אחד הקורסים המרכזיים של סמסטר ב'. יש לו משקל רב, שיעורי חובה, הרבה בחנים, בגדול אנחנו רק פותחים את הסילבוס ונהיה לכולנו רע. אני מקווה שבסוף הפוסט הזה תבינו שעם כמה שמדובר בקורס גדול וכבד, ככה הוא גם דיי סבבה ולא כזה נורא כמו שזה נראה.

זה הקורס הראשון שמירב ההתמקדות בו היא במחלות ולא ביסודות התקינים כמו פיזיולוגיה או אנטומיה, לומדים על מחלות ותהליכים שונים המתרחשים במצבים של פגיעה או מחלה. זו בעצם הנקודה הראשונה בה מדברים איתנו ממש על ה-"חולי". מהבחינה ההזו, בקורס הזה יש הרבה עיניין, נכנסים קצת לתכל'ס.

בנוסף, זה בין הקורסים הבודדים בהם לחלק ניכר מצוות ההוראה ובייחוד למרכזת הקורס אכפת מאיכות ההוראה ומהסטודנטים, זה לא גורף והיו מרצים שהיו בדיוק על הצד השני של הספקטרום, אבל לאלו שכן היה אכפת זה באמת הגיע מכל הלב.

לדעתי, אין צורך להיות בכל השיעורים, הסיכומים טובים ומאוד מקיפים את החומר. מצד שני יש הרבה מאוד ערך מוסף לנוכחות בקורס, על אחת כמה וכמה אם היסטולוגיה זה פחות הצד החזק שלכם. פתולוגיה בוחנת את השינויים שעוברים על רקמות בזמן מחלה, הבחינה נעשית ברמת המיקרו והמאקרו. כאשר מדברים על מיקרו, ברוב המקרים, מדובר בצביעות היסטולוגיות ובהן המרצים מסבירים מה השינויים שהרקמה עוברת, זה מסייע מאוד כאשר קוראים את הסיכום ובטח בבחינה עצמה כאשר תגיע שאלה עם תמונה.

לאורך הקורס ישנם שלושה בחנים ושלוש מעבדות, לרוב מה שקורה זה שלומדים עד נקודה מסויימת, מעבדה מסכמת ואז בוחן על כל הנלמד (המעבדה גם נכנסת לבוחן). המעבדות עוזרות מאוד להבין את החומר ויש צוות של מתמחים בפתולוגיה שבאים להיות מתרגלים, אז במקרה הזה מפיקים הרבה יותר מאשר המעבדות בהיסטולוגיה.

בשל הבחנים יוצא שאתה תמיד חייב להיות עם האצבע על הדופק עם החומר, אז קשה להגיע לבחינה בלי לעבור לפחות פעם אחת על הסיכום. הבחנים לא מאוד קשים ושווה להשקיע בהם, לנו זה היה 15% מהציון הסופי.

הלמידה לבחינה עצמה היא לא פשוטה כי מדובר בהרבה חומר, אבל ביחד עם הלמידה לבחנים יוצא שמגיעים למבחן די מוכנים והבחינה, לפחות בשנה שלנו, הייתה מאוד הוגנת.

בגדול ה-Take home message הוא שמדובר בקורס גדול וכבד, אבל מצד שני לא מאוד קשה, הוגן בהתתנהלות שלו ויש סיכוי טוב לקבל בו ציון גבוהה.

מעורבות חברתית במהלך הלימודים

יש המון אפשרויות למעורבות חברתית במהלך הלימודים, בפוסט הבא, סטודנט שנה ב' מספר על החוויה שלו בתור רכז בפרויקט של העמותה "לשנות עולם"

לשנות עולם זאת עמותה שהציגו לנו סטודנטים לרפואה מתל אביב. מדובר בשיתוף פעולה עם רופאה שהקימה פרויקט דומה בסדר גודל הרבה יותר גדול בארצות הברית. העמותה מתעסקת בקידום בריאות באוכלוסיות מוחלשות.  

הרעיון הוא לשלב אקדמיה וקהילה, לנסות לפתח יזמות חברתית בקרב סטודנטים במקצועות הבריאות. כרגע יש בתוכנית סטודנטים לרפואה ורפואת שיניים והשאיפה היא להכניס גם מקצועות בריאות נוספים כדי לייצר קבוצה רחבה יותר. 

אצלנו זה התחיל כקורס בחירה לסטודנטים בשנה א' שמקבלים עליו נקודות זכות. היו ארבע קבוצות, קבוצה של בריאות הפה, בריאות מינית, בריאות פליטים ובריאות הנפש. לכל קבוצה היו 6-7 סטודנטים משנה א' ורכזים משנים יותר מתקדמות. אני הייתי רכז בשיתוף עם סטודנט משנה חמישית. בנוסף היה שיתוף פעולה עם יועצים מקצועיים מהתחום - אנחנו עבדנו עם פסיכיאטר בדימוס בעל המון ניסיון מקצועי. השאיפה היתה שהקבוצה לא תהיה משהו היררכי אלא תביא אנשים ממקורות שונים לצורך הקמת הפרויקט. 

רציתי שיהיה משהו שימלא אותי יותר, שאני אוכל לתרום בו, משהו שהוא לא סתם השגרה הלימודית. התוכנית הזו משכה אותי מכמה סיבות. הדבר שהכי משך אותי זה האפשרות שלי להתוות את הדרך – זאת היתה השנה הראשונה של הפרויקט. היה לנו חופש בחירה מאד גדול בכל ההחלטות על בניית התוכנית. היו הרבה טעויות והרבה דברים שלמדנו מהם, אבל יכולתי לבוא ולהגיד שאני עושה משהו שאני מאמין בו, שיש בו משמעות ושיכול לעזור להרבה אנשים. התרומה היא גם דרך העבודה לקראת יעדים גדולים וגם במפגשים של הסטודנטים עם אוכלוסיית בריאות הנפש. מפגשים שהביאו לאימפקט גדול בפני עצמו. 

התוכנית נתנה לי הזדמנות לגעת בתחום של בריאות הנפש, תחום שמאד עניין אותי ושמעולם לא היתה לי נגיעה עמוקה בו. 

מבחינת פגיעה בלימודים לי אישית זה לא ממש פגע. אני חושב שזה מאד תלוי באיך אתה מסתכל על לימודים ומה המקום שהם צריכים לתפוס. הקושי בא מזה שהתוכנית לא היתה מותווית. אין לו"ז מוגדר והכל היה תלוי בהובלה של הסטודנטים. זאת תוכנית שבשביל שמשהו משמעותי ייצא ממנה צריך הגדלת ראש. אני בנאדם שדיי משקיע בלימודים, אני בא להרצאות ולומד בבית, ואני חושב שעם ניהול זמן נכון, גם בשבועות הקשים של הפרויקט, שלקחו לי יותר מ10 שעות בשבוע, זה אפשרי. בנוסף לתוכנית הזאת היית במלגה של אימפקט, עבדתי במשרה חלקית ולמדתי. היה לי עוד זמן לעצמי ולחברים והצלחתי לשלב. לפעמים זה היה קשה אבל זה עבד. 

בשנה א', כשאתה מגיע לאקדמיה ועוד לא יודע כמה זמן הלימודים הולכים לדרוש ממך, זה מפחיד להתחייב לדבר כזה. אז חשוב להגיד שזה לא קורס בחירה רגיל שמאופיין במינימום השקעה. זאת תוכנית שדורשת הרבה יותר, אבל היא מאפשרת יוזמה והובלה מצד המשתתפים ואין הרבה מקומות שיתנו את ההזדמנות הזאת.

בסמסטר הראשון למדנו להכיר את האוכלוסייה, נפגשנו עם אנשים וארגונים מהתחום ומיפינו עם האוכלוסייה צורך מסוים דרך סקרים וראיונות. הבנו שהסטיגמה היא נושא מאד מרכזי בבריאות הנפש והחלטנו להתמקד בו. בסמסטר ב אמורים להוציא לפועל את הפרויקט. במקרה שלנו הפרויקט היה מאד שאפתני, השאיפה היתה להקים מרכז אינטראקטיבי במודל של דיאלוג בחשכה – מקום שהמטרה שלו לנסות לחשוף לאנשים את החוויה של מתמודדים מאוכלוסיית בריאות הנפש - להראות שעצם ההתמודדות עם הפרעה או מחלה נפשית לא מגדירה את המתמודדים. הם אנשים בדיוק כמוך וכמוני וחשוב שאנשים יכירו זאת.

ברמה האישית נשברו לי סטיגמות שאפילו לא שמתי לב אליהן לפני כן. לפעמים אנחנו חושבים על עצמנו שאנחנו מודעים לסטיגמה אבל לא מושפעים ממנה, אבל פתאום למידה לעומק של מחלה כמו סכיזופרניה מבהירה לך כמה אתה לא יודע. לא יכולתי לדמיין את זה בהתחלה.

לרכזים התוכנית פותחת אופציות להתבסס על התוכנית לעבודה על פרויקט גמר, יש קבוצות בהן חלק מהמידע שאוספים יכול לשמש בעתיד למחקר והוצאת פרסומים. המטרה היא  שסטודנטים יישארו מעורבים בתוכנית יותר משנה ויש שאיפה להפוך את התוכנית לרב שנתית. אנחנו גם רוצים להשאיר פרויקטים ברי קיימה שתהיה להם השפעה לאורך זמן, גם אחרי שהסטודנטים שנמצאים בתוכנית יתחלפו. 

אני מתכנן להמשיך עם זה שנה הבאה. אני מאד מאמין בדרך ובאנשים שמנהיגים את התוכנית הזאת.